לאחר שבשבוע שעבר סקרנו את חמשת הרגעים הגדולים ב-MMA הישראלי, ובמלאת שנתיים לקרב שהגיע למקום הראשון בדירוג, השבוע אנו עורכים ראיון עם משה קיץ. קיץ (34) נמנה עם חלוצי הג'יו ג'יטסו הברזילאי וה-MMA בישראל שהוזכרו בשבוע שעבר ואחד הלוחמים והמאמנים הבכירים בישראל. ישבנו איתו לשמוע מה יש לו להגיד על ה-MMA בישראל, על הג'יו ג'יטסו הברזילאי וכמובן על הקרב עם הרמס פרנקה.
מה עבר לך בראש כשהציעו לך להתמודד מול הרמס פרנקה, אלוף עולם וקונטנדר ב-UFC?
"מיד אמרתי כן. הרגשתי כבר ברגע הראשון, שזוהי הזדמנות שאסור לפספס. לא חשבתי על ניצחון או הפסד, אלא על האתגר.כמובן, אמרתי למארגנים, שתחילה עלי לדבר עם המורה שלי הויילר ולשמוע את דעתו, אבל בהחלט רציתי לעלות מול פרנקה. להלחם מול לוחם שהגיע כל כך רחוק ב-UFC, זה משהו שלא התכוונתי לפספס. המעמד עצמו ריגש אותי. כמובן, שהיו לי תנאים מסוימים. דרשתי שהוא יעמוד במשקל שנקבע והבהרתי למארגנים, שזה תנאי מהותי מבחינתי. מלכתחילה, מדובר היה בלוחם כבד ממני וכמובן יותר מנוסה ולכן היה חשוב לי לא לתת לו יתרון נוסף. רציתי לסגור את הקרב, שיהיה במשקל הכי קרוב אלי. יכולנו לסגור על 75 ק"ג, אבל התעקשתי על 70 ק"ג".
בקרב הוא לא נראה 70 ק"ג.
"ביום הקרב התפשרנו על 72 ק"ג כי משום מה גם לי באותו אירוע היה קשה להגיע לשבעים. אני זוכר שפגשתי את פרנקה בסאונה. שנינו ניסינו להגיע ל 70 והוא פנה אלי וביקש שאולי נסגור על 72. הייתי כבר עייף ומיובש אז הסכמתי. הייתי בשוק איך הוא הגיע כל כך גדול לקרב ביחס לאיך שהוא היה בשקילות. מדהים!"
האירוע נערך בהיכל נוקיה, אירוע בינלאומי גדול עם לוחמים מוכרים. איך זה השפיע על הפרפרים בבטן?
"כמובן שהיה מרגש ביותר. ליטול חלק בהפקה כזו גדולה ומרשימה, להיות קרב די מרכזי, באירוע מכונן בהיכל נוקיה, כשבקארד היו שמות כמו ריקו רודריגז, ג'ף מונסון, דניאל גרייסי ואחרים. מדהים! לא היה כזה דבר מעולם! כל הכבוד לחיים גוזלי, כלפו מסיקה, ג'רי וכל מי שהייתה לו יד, בהרמת הערב הזה.
"כמובן שלא צריך לשכוח את האירועים שמתקיימים בארץ באופן סדיר. אירוע כזה, גדול ויפה ככל שיהיה, לא יכול להחזיק את התחום בארץ לבדו. האירועים שמתקיימים באופן סדיר חשובים מאין כמותם להתפתחות הענף ונותן חשיפה וניסיון ללוחמים הישראלים".
מה הקרב הזה היווה עבורך וכיצד התכוננת אליו?
"מבחינתי, קודם כל היה מדובר באתגר אישי גדול ויוצא דופן. מאוד סקרן אותי לראות כיצד אוכל להתמודד כנגד לוחם בעל שם עולמי, שבשיאו הגיע לדרוג גבוה ביותר במשקל שלו. זו גם שאלה שנשאלה לא אחת, על ידי חובבי קרבות ישראלים- האם יוכל לוחם מקומי, ללא האמצעים והתמיכה שיש ללוחמים ברמות הגבוהות בחו''ל, להתמודד מול אחד כזה בכבוד?
"ההכנות שלי כללו הכול. עבדתי הרבה על סיבולת ועבדתי על הסטרייקינג שלי עם מורדי גלאם, שהוא אחד המאמנים המובילים בארץ בקיקבוקס. אגב, הוא גם היה בפינה שלי בקרב, יחד עם ינון אבני. שניהם עזרו לי מאוד. ינון, הוא תלמיד ותיק שלי וחבר אישי קרוב. ינון, הוא החגורה השחורה הראשונה שלי והיווה יריב אימונים מרכזי בכל הקרבות שלי. הוא יריב אימונים מעולה ואיש פינה נהדר.
אבל, החלק העיקרי והמשמעותי ביותר בהכנות, היה מחנה האימונים בסאן דייגו. התארחתי בביתו של המורה שלי, הויילר גרייסי, במשך שבועיים. יום יום בבקרים, התאמנו ביחד לקרב ואחר הצהריים התאמנתי עם פבריסיו "מורנגו" קאמואס וג'וני פאריאה, שניהם חגורות שחורות של הויילר.
"מורנגו הוא לוחם MMA שמתחרה ב-UFC. יש לו רזומה עשיר ותארים בזירות שונות. הוא התחרה הרבה בברזיל ובארה''ב. הוא פשוט מפלצת. האימונים איתו כללו בעיקר ספארינג MMA, בכל המרכיבים. ג'וני פאריאה הוא גרפלר ברמה בינלאומית. זכה באליפות העולם בנו-גי במשקל שלו ובמשקל הפתוח. שניהם יחד עם הויילר, דחפו אותי למקסימום. במשך השבועיים האלה גיבשתי בעזרתם את האסטרטגיה הסופית לקרב והכי חשוב, העליתי את הביטחון העצמי שלי. ידעתי שחוויתי והתמודדתי עם לחץ שהוא יותר ממה שציפיתי שיהיה בקרב. ולא טעיתי".
יריבך היה אלוף העולם במסגרת ה-WEC והתמודד על התואר של ה-UFC אחרי רצף ניצחונות מרשים בארגון המוביל בעולם. האמנת שתנצח?
"תחילה, היה חשוב לי פשוט לתת קרב טוב. גם אם לא לנצח, לפחות לשרוד את כל שלוש הסיבובים ולהגיע להחלטה. ידעתי, שזה לכשעצמו, יהווה הישג אדיר מבחינתי. סמכתי מאוד על הג'יו ג'יטסו שלי. למעשה, בעיקר סמכתי על הג'יו ג'יטסו שלי. לא על היכולות הפיסיות, לא על הניסיון ולא על האתלטיות שלי. ידעתי שבכל אלה יש לפרנקה יתרון עלי, אבל על היכולת שלי להגן על עצמי בקרקע ולא לתת לו לפגוע בי או להכניע אותי, על זה סמכתי לגמרי. אני טס שנים לברזיל ולארה''ב ומתאמן עם חגורות שחורות מעולות, חלקם אנשים שזכו באליפויות יוקרתיות, כולל אלופי עולם.
"אני יודע מה אני שווה בקרקע וידעתי שיהיה לו מאוד קשה להפתיע אותי שם. ידעתי שאם אמנע מהנוקאאוט, יש לי סיכוי גבוה למשוך את הקרב הזה עד להחלטה. אני כל כך מאמין בגרייסי ג'יוג'יטסו האמיתי, כשיטה שמאפשרת לך להגן על עצמך ולא להפסיד (ואני לא מדבר על נקודות), שאף על פי שפרנקה גם חגורה שחורה בג'יו ג'יטסו, היה לי ביטחון, שבקרקע לא אהיה בנחיתות".
מעטים נתנו לך סיכוי בקרב הזה, אם בכלל.
"אני חושב שבאמצע הסיבוב השני, הרגשתי לראשונה שאני יכול לנצח. בתחילה עליתי לקרב כדי לא להפסיד (מנקודת המבט שלי, ששונה משיטת הניקוד והחוקים של הקרב כספורט), אבל ככל שהתקדמנו, הרגשתי שאני רוצה לנצח ושזה אפשרי.
אבל פה, באיזה מקום, טמון עקב אכילס של הקרב. בסוף הסיבוב השני, הרגשתי שקניתי את עולמי ועשיתי מעל ומעבר לציפיות. זו הייתה הטעות. מאותו רגע, יצא לי החשק להילחם. כאילו, שאני לא רוצה לקלקל את ההישג שהושג עד עכשיו. התחושה הזו גרמה לי להרגיש, שכל הכוח יצא לי מהגוף. הייתי מרוח. בסוף הקרב חשבתי שזה היה פיזי, אך בדיעבד הבנתי שזה היה נטו מנטלי. מבחינת כושר, הייתי בכושר מעולה ויכולתי להמשיך עוד. הקטע המנטלי, החליש אותי. בראש שלי, כבר עשיתי את המקסימום והוכחתי את מה שרציתי ועכשיו אפשר ללכת הביתה. מזל שהייתה לי פינה חזקה, שדחפה אותי קדימה.
"הסיבוב השלישי היה חלש מבחינתי. אומנם בחצי הראשון של הסיבוב השלישי, העסק עוד היה שקול, אבל לאחר מכן, חטפתי אפר-קאט שזעזעה אותי היטב. יש לי סנטר חזק מאוד וידעתי את זה על עצמי. אני מאמין שיש אנשים שהיו נופלים בנוקאאוט ממכה כזו. בכל אופן, אחרי המכה פשוט נגררתי לקרקע וממש "נתתי" לו להגיע למאונט - דבר שאני משוכנע שלא היה קורה, בסיטואציה שבה אני רענן ומפוקס. היה חשוב לי, לא רק לשרוד את המאונט עד לסוף הקרב, אלא גם לצאת ממנו. לא רציתי לסיים את הקרב בעמדת נחיתות כזו ואני שמח שבשניות האחרונות, אכן הצלחתי לצאת ולהחזיר אותו לגארד. בסוף הקרב ידעתי שניצחתי את שני הסיבובים הראשונים והפסדתי את השלישי. לכן, לא הופתעתי כשהכריזו עלי כמנצח של הקרב. ציפיתי לזה".
מה היו התגובות של האנשים, עמיתים לתחום, מתחרים, מאמנים וכו', אחרי הניצחון שלך?
"אנשים פרגנו מן הסתם. כמובן, יש כאלו שיותר ויש כאלו שפחות, אבל בהחלט ידעו להעריך ולפרגן. קצת חבל לי שהתקשורת והממסד שמקדם ספורט בארץ לא הדגיש את גודל ההישג, כי זה באמת היה הישג גדול בכל קנה מידה".
"הקרב הזה לפי דעתי, הוא כמו משחק כדורגל בין נבחרת ישראל למעצמת כדורגל. תאר לך שנבחרת ישראל הייתה מנצחת את ברזיל, אחת מהנבחרות הטובות בעולם. זו הייתה סנסציה בארץ. הרמס פרנקה היה קונטנדר ב-UFC, ההישג היחיד שגדול יותר מזה זה להיות אלוף ה-UFC, שזה למעשה ההישג הגדול ביותר בתחום ה-MMA. האם ניצחון כזה הוא לא סנסציה מקומית? הבעיה היא שבארץ הספורט הזה בשוליים ואין מודעות או עניין לציבור וחבל. אם לצטט את השדרנים בקרב ואני כמובן מסכים איתם, מבחינת הישגיים ספורטיביים מדובר באחד ההישגיים הגדולים של ספורטאי ישראלי.
בכל אופן, אני שמח שנכון להיום הקרב הזה נחשב בעיני רבים להישג המשמעותי ביותר של מתחרה MMA ישראלי וזה בהחלט מסב לי הרבה גאווה".
כיצד אתה מסתכל על סצנת ה- MMA בארץ והאם יש לך תכניות להתחרות שוב? אם כן, האם יש מישהו מסוים שהיית רוצה להילחם מולו?
"לצערי ה-MMA בארץ חלש. הזירה המשמעותית ביותר בארץ לא נמצאת ברמה שקרובה למה שקורה בחלק מהמקומות בעולם. ישנם יזמים שמנסים לדחוף ערבי קרבות וישנם מדי פעם אירועים. אבל מבחינתי, זה לא מספיק ובטח לא הרמה שהייתי רוצה לראות. כמובן שהמארגנים לא אשמים, הם עושים את המקסימום עם האמצעים שיש להם. כדי לקדם ליגת קרבות מסודרת ומקצועית יותר, צריך מימון. צריך ספונסרים, מודעות תקשורתית, התעניינות מצד הציבור - דבר שאוטומטית יביא ספונסרים ומשקיעים. ברגע שזה יקרה, אפשר יהיה לתת ללוחמים חוזים טובים יותר ותגמול הולם. הם יוכלו להשקיע את כל מרצם וזמנם בהכנה לקרבות ולהיות מקצוענים עד הסוף. הרמה תעלה ויהיו יותר לוחמים שירצו לעשות קרבות. כמובן שגם הציבור, האוהדים והמועדונים צריכים להגיע לאירועים ולתת תמיכה ורוח גבית.
"אני בהחלט הייתי רוצה לעשות עוד קרב, אבל בארץ זה קשה. החוזים שמציעים זה אינם טובים מספיק ומכיוון שבאמת אין לי שום דבר נוסף להוכיח לעצמי או לאחרים, המוטיבציה העיקרית שלי לחזור לזירה היא כסף. תשלום אטרקטיבי יחזיר אותי מיד לזירה ולא ממש משנה לי מול מי. יש לוחמים טובים בארץ ואפשר גם להביא לוחמים מחו''ל. אחרי הקרב עם פרנקה, הציעו לי שני אמרגנים שונים להגיע ולהילחם בארה"ב אבל החוזה דרש התחייבות ארוכת טווח ולא היה אטרקטיבי. מבחינתי, בגילי (כמעט 33 אחרי הקרב), לא ראיתי טעם לעזוב את המועדונים שלי והתלמידים שלי, שכל כך השקעתי בהם, כדי לנסות את העניין בחו''ל. כדי להצליח שם, צריך לעבור לגור שם וזה משהו שלא התאים אז".
אתה מהראשונים בארץ שקיבלו חגורה שחורה בג'יו ג'יטסו ברזילאי. כחגורה שחורה תחת מורה ולוחם ה-BJJ האגדי רוילר גרייסי, וכנציג רשמי של אחד הארגונים הגדולים והחשובים בעולם, מה אתה חושב על הרמה של התחום הזה בישראל ועל הצמיחה המהירה שלו?
"התחום מתפתח יפה מאוד בארץ ואני שמח על כך. היום ישנה מודעות גבוהה יותר ל-BJJ בקרב אנשים שמחפשים ללמוד אומנות לחימה. אני מאוד מאמין בג'יו ג'יטסו הבריזלאי. הג'יו ג'יטסו מתאים להרבה פלחים באוכלוסיה. ילדים, נשים, מבוגרים ובכלל אנשים רגילים ולאו דווקא אתלטים או חברה' קשוחים שמחפשים קרבות זירה. MMA מתאים לאחוז קטן בהרבה באוכלוסייה וגם תוחלת החיים של הספורט הזה קצרה הרבה יותר. MMA אי אפשר לעשות בגיל מבוגר. ג'יו ג'יטסו תוכל לעשות כל החיים. הדבר היחידי שמצער אותי זה שהרבה מועדונים מתמקדים בעיקר בצד הספורטיבי של הג'יו ג'יטסו. זאת אומרת מלמדים בעיקר מה שרלוונטי לתחרויות. אני מאמין בג'יו ג'יטסו של גראנד מאסטר הליו גרייסי, קודם כל כאומנות לחימה שמלמדת הגנה עצמית. הגרייסי ג'יו ג'יטסו של הליו גרייסי מלמד את כל האספקטים של השיטה. הגנה עצמית בעמידה ובקרקע, היכולת שלך לסגור טווח באופן יעיל בקרב ללא חוקים. היכולת שלך להתגונן בקרקע בקרב רחוב אמיתי ולא רק לדעת איך לעשות איזה סוויפ יפה שמתאים לטורנירים בלבד.
"הספורט היום וההצמדות לחוקים ולנקודות, מקלקלת לא מעט מהמורשת והג'יו ג'יטסו הברזילאי האמיתי של הליו גרייסי. אני מייצג בארץ, את בית הספר שהליו גרייסי עצמו ייסד - GRACIE HUMAITA. אצלנו באימונים אנחנו מדגישים את הגרייסי ג'יו ג'יטסו המלא שזה מבחינתי הג'יו ג'יטסו הברזילאי האמיתי. אנחנו כמובן לא שוללים אחרים. זכותו של כל אחד להתמקד במה שהוא רוצה. גם אנחנו משתתפים בתחרויות ולא שוללים את הספורט. אבל כמו שאמרתי, עבורי הג'יו ג'יטסו הוא משהו הרבה יותר עמוק מ"רק" ספורט".
האתר של איתי לייבוביץ'
itay.leibovich@gmail.com