Like
1. שלוש ישראליות עולות לשלב הבתים בליגה אירופית: מה שאמור היה להיות יום חגן של שלוש הגדולות בישראל הפך להזדמנות חייהן של הקבוצות הבינוניות שהתחבאו למטה. קבוצות דרג הביניים חשבו שהן כבר הגיעו לשיאן בעונה שעברה: נתניה, קרית שמונה, עכו ובני יהודה פתחו בצורה לא מושלמת את העונה, אבל העלייה המאסיבית לשלב הבתים בליגה האירופית טרפה את הקלפים. הליגה האירופית לא רק התישה את הגדולות, היא הציבן מולן מראה לא נעימה לגבי מי הן באמת. בעיות מקצועית שלא היו מתגלות בליגת העל נחשפו במלוא כיעורן תחת האתגר החדש והקשה. מועדונים שבנו בעבר את ביטחונם באירופה גילו מציאות אחרת שבה אין להם סיכוי לשרוד. לקבוצה הכי מאומנת בארץ כמו קרית שמונה זו הייתה הזדמנות. ראינו מקרית שמונה כדורגל נוצץ ומבריק יותר בעבר, אבל הפעם לארגון המנצח היה סיכוי הוגן יותר לעשות משהו בליגה.
Share
2. ניר דוידוביץ' נשאר במכבי חיפה: קשה להעריך איזו טעות בדיוק הייתה הגורלית ביותר בדרך לנפילתה של מכבי חיפה, אבל כנראה שזו ההחלטה להשאיר את ניר דוידוביץ' כשוער שני לבויאן שאראנוב. ההחלטה הזו סימלה את הגישה שהפילה את מכבי חיפה העונה: אנחנו חזקים יותר מהכל, אנחנו נצמדים לתכניות המקוריות שלנו למרות שאינן תואמות את ההיגיון והמציאות.
מכבי חיפה הייתה צריכה לדעת לפני כולם שזה לא יכול לעבוד. ניר דוידוביץ' הוא אדם שאף פעם לא התמודד טוב עם תחרות, וכל ילד מכיר את הריבים המאוסים שלו עם דודו אוואט על כל גרם של תשומת לב. את האיש הזה מכבי חיפה האמינה שתוכל לאלף כשוער שני, וגם כאשר התפרסם הראיון המפורסם איתו הקבוצה מיאנה לקרוא את הכתובת על הקיר. כך היא פעלה לאורך כל התקלות שהתרחשו אצלה, במקרה או שלא במקרה. תחילה באדישות מתנשאת, ומיד אחר כך בפאניקה ואובססיה. קודם משדרים עסקים כרגיל, רק כדי לקנות מכל הבא ליד, כולל בלם שהובא אך ורק למשחק אחד. על השקר העצמי הזה מכבי חיפה משלמת עד היום בבעיות בחדר ההלבשה, בסגל לא מאוזן, מאמן לא מחובר וקהל לא רגוע.
3. גל אלברמן חוזר לספסל: גם במכבי תל אביב, כמות הטעויות שנעשו שם בחודשים האחרונים לא מאפשרת לשים את האצבע על הנקודה שבה הכל התפרק. ייתכן מאוד שזו דווקא החזרה לספסל של גל אלברמן אחרי התצוגה שלו במשחק בבאר שבע. מכל השלבים בהתפרקות, זו של אלברמן גילמה את הניתוק של מוטי איוניר וחוסר היכולת שלו להפנים את העולם החדש שחיכה לו אחרי ההצלחה של תחילת העונה והעלייה לשלב הבתים בליגה האירופית.
מה שהכי יפה בניתוחים של בדיעבד, זו היכולת לראות את הרמז הסמוי שקיבלת לקראת מה שעומד לקרות. אלברמן היה הרמז הזה. הוא זכה ליחס לא הוגן בתחילת השנה ונשכח תחת חגיגות ההצלחה. למשחק בבאר שבע הוא נקרא בעל כורחו, אבל הוכיח שיש לו רצון כביר להצליח. את הרצון הזה מוטי איוניר ומיטש גולדהאר דיכאו. הם נצמדו לתכניות המקוריות של תחילת העונה ולא קלטו שעליהם לדפדף לעמוד הבא. זה יצר קרע חברתי בין הוותיקים לצעירים, זה יצר עומס מקצועי של שחקנים מסוימים שפרחו בקיץ, וזה מנע ממכבי תל אביב את המנהיגים שרק חיכו להזדמנות הוגנת לפרוץ קדימה. זה הרגע שבו הבנו שלמכבי תל אביב יש אולי כמה רעיונות טובים איך לשקם את עצמה, אבל אין לה את האישיות לעשות זאת.
Comment
4. דרור קשטן מחליף את יוסי אבוקסיס: תקלה מופלאה ולא מתוכננת סידרה להפועל תל אביב עונה טובה במקום עונה בינונית. מאמן חזק, יציב ובטוח הגיע במקומו של מאמן צעיר, שספק אם יכול היה לעמוד בעומס המנטלי שכרוך בניהול המקצועי של המועדון הזה העונה: התחלופה בסגל, המהומה ביציעים, המתח בחדרי ההנהלה התרופה לכל אלו היא מאמן חזק מסוגם של אלי גוטמן ודרור קשטן. הפועל תל אביב הרימה את העונה שלה בדיוק בנקודות שמכבי חיפה ומכבי תל אביב נפלו ברגעי השפל, ברגעים שיש לך הזדמנות להתפרק. הפועל תל אביב, בעל כורחה, הרוויחה מאמן ששימש לה כסכר מול כל אלו, ושלחה את בנה הצעיר להתחשלות שהוא כל כך צריך כדי להגיע מוכן לקבוצות צמרת. כך היא שוב יצרה לעצמה יתרון בעמדת המאמן על פני שתי הגדולות שהיו אמורות להתחרות איתה על התואר.
5. אלי כהן ממשיך בהפועל עכו: בתחילת השנה מאמן הפועל עכו התנדנד. היחסים עם היו"ר, כמו גם ההצעה ממכבי פתח תקוה, יצרו תחושה שהכאוס שוב יהרוג לנו סינדרלה. למזלנו, אלי כהן וציון ויצמן הסדירו את יחסי העבודה ביניהם וכך נוצר לו בלוק יציב של קבוצות צמרת שמתבססות על מאמן עם מבט מעמיק יותר על משחק הכדורגל: בן שמעון, אלי כהן, ראובן עטר, יוסי מזרחי, וזה בזמן שבקבוצות כמו בית"ר ירושלים, הפועל באר שבע ועד לא מזמן הפועל חיפה עבדו מאמנים שדיברו קודם כל על מוטיבציה ומחויבות. מצד אחד, העולם הישן. מצד השני, העולם החדש. מצד אחד, צמרת. מצד שני, תחתית.
המחזור הבא: מכבי חיפה מכבי נתניה
הקריסה של מכבי חיפה בדרבי מביאה את הקבוצה למצב מוזר לקראת שאלקה: הפסד והדחה במחזור האחרון של הליגה האירופית ושאלת המשך דרכו של אלישע לוי הופכת איכשהו, בניגוד לכל היגיון מקצועי או קוד מוסרי, לרלוונטית כבר בשלב כזה של העונה.
אלא שתסריט כזה, ובו בעצם מכבי חיפה מאבדת עניין בשתי המסגרות העיקריות שלה, לא חייב להיות נוגע לאלישע לוי. שאלת הסגל המוזר שנוצר בקבוצה הרבה יותר דחופה. בסגל המוזר הזה צריך לטפל קודם. אולי אפילו גם במקרה שבו מכבי חיפה עולה לשלב הבא באירופה.
המודל של מכבי חיפה, כמה שזה יישמע מצחיק, צריך להיות מהפכת הצעירים של מכבי תל אביב של העונה שעברה. בהנחה שיעקב שחר לא יחזור בשנים הקרובות להביא לכאן זרים כמו ננאד פראליה, התיקון הכי מתבקש מבחינתו יהיה לחזור לשורשים ולתת מחדש את הבמה לצעירים שגדלו במועדון שלו. הניסיון לרכוש כישרונות מבחוץ לא מלמד, למרות המסקנה המוקדמת, על בציר מבטיח יותר. השבוע התבשרנו שקבוצת הנוער של מכבי חיפה ניצחה את נבחרת ארה"ב עד גיל 17. בטוח ששחר יוכל למצוא במחלקת הנוער המשובחת שלו כישרונות שאפשר להתחיל לקדם.
כי מכבי חיפה צריכה להתחיל את העונה הבאה כבר מינואר, בלי קשר למשחק מול מכבי נתניה. לעקור את כל מה שגדל עקום ולהתחיל לגדל מחדש שחקנים מבית, בתקווה גם שתהיה להם הזדמנות להתנסות אירופית קצרה. שזה אומר בעצם מהפכה. שחרור מאסיבי של שחקנים. השאלות, מכירות, כאבי ראש, וזעזוע שבאף ספר על כדורגל לא מתואר בתור דבר טוב או בריא. אבל במקרה של מכבי חיפה, רק מהפכה כזו תוליד סיכוי לשינוי. אולי אפילו העונה. בניגוד למכבי תל אביב, למכבי חיפה יש גם מועדון בריא שיכול להתמודד עם התוצאות המוצלחות של טיפול אמיץ בריקבון שכזה.
חשיבה מחודשת ודרסטית כזו על הסגל היא גם צו השעה במכבי חיפה. כמות הרפש שיוצאת מהמועדון הזה מחייבת תגובה הרבה יותר נחושה מצד יעקב שחר ואלישע לוי. תגובה שלא באה כאשר ניר דוידוביץ' שבר את הכלים בקיץ ועד היום אנחנו מחכים לה. נכון, זה לא הסגנון שלו. שחר לא עורף ככה ראשים, לא למאמנים ולא לשחקנים. אבל זו לא עונה רגילה. הפאסון שהוא משדר בדרך כלל נראה הפעם כמו שאננות. אירועי הימים האחרונים צריכים לשכנע את שחר סופית שאת הסגל הזה צריך לנער. זה הזמן של המועדון להעביר מסר חד.
