"אי אפשר לנצח את ברצלונה. ננסה לתת פייט טוב, אך זה המקסימום שנוכל לעשות. הם בכושר אדיר, ואני חושב שזו העונה שלהם", אמר ב-8 בדצמבר 2008 ברנד שוסטר כשהוא מכין את קבוצתו הלבנה לנסיעה לקאמפ נואו, ומיד פוטר. היה זה לפני הקלאסיקו הראשון בעידן פפ גווארדיולה. ריאל מדריד הייתה האלופה המכהנת, אולם סבלה ממכת פציעות והשעיות איומה, והמוראל היה נמוך במיוחד אחרי שלושה הפסדים בארבעה משחקים. האמירה הביזארית של המאמן הגרמני חרצה את גורלו, ומאז מחפשים בבירת ספרד את פתרון הקסם שישים קץ לשליטה הקטלונית המוחלטת. כל היורשים של שוסטר נאלצו להתמודד לא רק עם אתגר מקצועי קשה במיוחד, אלא גם עם בעיה מנטלית. כל הפסד בקלאסיקו העמיק את הפחד ההיסטרי, הגביר את הלחץ, הציב את המחסום הפסיכולוגי גבוה יותר ויותר. ריאל תמיד הגיעה למפגשים מול יריבתה הגדולה כאנדרדוג וקרסה ברגע האמת. חואנדה ראמוס ומנואל פלגריני קיבלו שני מפגשים מול הבלאוגרנה לפני שהראו להם את הדרך החוצה. ז'וזה מוריניו זכה ללא פחות משמונה ניסיונות תוך שנה ושבועיים, ואתמול הייתה לו הזדמנות נדירה לשבור את מאזן האימה הזה אחת ולתמיד. הפורטוגלי כשל במשימה באופן מהדהד, וזה צריך להיות ההפסד הכואב ביותר בקריירה שלו.
יש שיגידו כי ה-0:5 המהפנט ב-29 בנובמבר 2010 היה משמעותי יותר, אבל זה לא בהכרח נכון. ההצגה של בארסה לפני שנה הייתה מושלמת יותר, התבוסה הייתה מוחצת יותר, והבושה של הבלאנקוס כמעט בלתי נסבלת. אלא שהפיאסקו אתמול (שבת) עשוי להשפיע על העתיד, כי לראשונה מאז מינויו של גווארדיולה הייתה במדריד וסביבותיה תחושה של עליונות. גם לפני שנה הובילה ריאל את הטבלה לפני הקלאסיקו על חודה של נקודה, אבל בארסה נתפסה כפייבוריטית ברורה במבצרה הביתי. הפעם המומנטום היה שונה, ויש בכך מניות לא מבוטלות למוריניו. בדרכו המיוחדת, עם לא מעט שגיאות ביחסי ציבור ועם המון מזל שסידר לו מפגשים כה רבים מול בארסה בשנה האחרונה, הוא הצליח לכאורה להפוך את ריאל למועמדת לניצחון בקרב ספציפי זה.
לצורך העניין, דעתם של אוהדים, פרשנים וכל העולם ואשתו כלל לא רלוונטית. התחושה הנכונה הייתה צריכה להיות אצל השחקנים עצמם. במשך שנה תמימה ניסה מוריניו לפרק את מטעני העבר, להשכיח את המאניטה, ונדמה היה כי ההתקדמות ההדרגתית נשאה פרי. בסדרת הקלאסיקו המטורפת בשלהי העונה שעברה יצאה בארסה עם ידה על העליונה בחצי גמר ליגת האלופות, אבל ריאל התנחמה בזכייה בגביע והיוותה יריב שקול במשך דקות ארוכות. בסופר קופה באוגוסט היא לא שלטה בברנבאו, ולא הייתה רחוקה מסנסציה בקאמפ נואו. ניצחון היה, כמובן, מקל מאוד על המשימה של מוריניו, אבל גם ההפסד המינימלי עשה לכאורה את העבודה. אתמול התברר שהתיאוריה הזו לא מחזיקה מים. שחקני ריאל עדיין מפחדים במשחקי קלאסיקו חשובים. מפחדים מהיריבה ומהצל של עצמם.
הקרן של מארסלו כסימפטום
ההכנות למשחק והדקות הראשונות הזכירו מאוד דווקא את הסיטואציה ב-2 במאי 2009. ריאל אירחה אז את בארסה כשהיא בפיגור ארבע נקודות בפסגה, אחרי רצף של 17 ניצחונות ותיקו ב-18 משחקי ליגה. המחסום הפסיכולוגי, שכבר נוצר, היה קטן הרבה יותר בעונתו הראשונה של גווארדיולה, והברנבאו כולו געש כאשר גונסאלו היגואין העלה את הבלאנקוס ליתרון מוקדם. הם הרגישו שהאליפות שלהם צריך רק לבוא ולקחת. זה נגמר בתבוסה 6:2, והעולם לא חזר להיות כשהיה במדריד.
אתמול קיבלה ריאל מתנה מושלמת בשניות הראשונות, ועל פתיחה כה חלומית אפילו מוריניו לא העז לחלום. ויקטור ואלדס חווה את הסיוטים שחזרו אליו מהעבר. דויד וייה שישב מתוסכל על הספסל נזכר ללא ספק בשער המוזר מימיו בוולנסיה ואולי גם בכיבוש משעשע אחר מעברו. גם איבן דה לה פניה זוכר את המסירה שקיבל לפני שנתיים וחצי משוער בארסה. מסתבר שהגמילה מהפאשלות לא הושלמה, אבל בדיעבד היה זה היה שער הרסני מבחינת ריאל. לא במשחק עצמו, אלא בראייה עתידית. הרי אם היא פותחת קלאסיקו ביתי כשהיא ביתרון שש נקודות וירטואליות בפסגת הטבלה, מקבלת פור של שער אחרי 22 שניות, ובכל זאת רגלי השחקנים רועדות וזה נגמר בתבוסה שוק על ירך - אז כל העבודה המנטלית של מוריניו ירדה לטמיון. אפשר היה לראות זאת כבר בדקה השלישית. במקום להרגיש על גג העולם ולרצות לטרוף את בארסה כשהיא המומה, הרחיק מארסלו כדור ביזארי לקרן כמעט מאמצע המגרש, מבלי שהופעל עליו לחץ משמעותי. זה היה ביטוי מוקדם לאובדן העשתונות ולחוסר האמונה. כריסטיאנו רונאלדו, שמבקיע ביום אחר בעיניים עצומות משני המצבים הנפלאים שנפלו לרגליו ולראשו, החמיץ. זו לא הייתה רשלנות אלא תבוסתנות. היכן נעלם הביטחון העצמי שהפגין בגמר הגביע? גם מוריניו לא יודע את התשובה. בערב אחד חזרה הקבוצה של הצמד הפורטוגלי היישר למחלקת הטראומה בה בילתה אחרי המאניטה לפני שנה ושבועיים. התברר שדבר לא השתנה. הכל מתחיל עכשיו מחדש.
ניצחון טקטי מוחלט של גווארדיולה
האם מגיע בכלל למוריניו צ'אנס מחודש בסיר הלחץ של מדריד? מאמן אחר לא היה זוכה לימי חסד רבים לו היה מובס כך שוב ברגע האמת בקלאסיקו. הקבוצה של המיוחד לא רק כשלה פסיכולוגית, אלא גם הושפלה טקטית באופן אבסולוטי. לפני המשחק הועלו לאוויר ספקולציות רבות על מערך ההגנה של בארסה, ונשקלו אופציות מגוונות, אבל הבחירה של גווארדיולה הצליחה בכל זאת להפתיע את כולם. היא הייתה כה חדשנית, עד שגם הטלוויזיה הספרדית ואתרי האינטרנט של העיתונים המובילים לא הציגו את פריסת השחקנים נכונה, לא לפני המשחק, ואפילו לא במהלכו.
כפי שההיגיון הבריא דרש, היו לבארסה ארבעה שחקני הגנה, אולם כמגן ימני תופקד דווקא קרלס פויול, אשר אחד התפקידים החשובים שלו היה להצר את צעדיו של רונאלדו. סרג'יו בוסקטס הצטרף באופן כמעט קבוע לג'רארד פיקה במרכז ההגנה, בעוד דני אלבס שיחק על תקן קשר ימני והרבה גם לסטות למרכז. מי, אם כך, מילא את "תפקיד בוסקטס", אשר נתפס כאחד הקריטיים ביותר במערך של ברצלונה בשלוש השנים האחרונות? התשובה המדהימה היא אף אחד. חאבייר מסצ'ראנו וסיידו קייטה, אשר מסוגלים לעשות זאת, ישבו על הספסל, והמטלה התחלקה בין כל שחקני הקישור. הלחץ של בארסה של מובילי הכדור של היריבה ידוע היטב, אך החל מאמצע המחצית הראשונה הוא נוהל הפעם אפילו באינטנסיביות רבה יותר. כאשר ראינו את ליאו מסי רודף לאורך עשרות מטרים אחרי אנחל די מריה, ולבסוף מצליח לגנוב ממנו את הכדור, קיבלנו את הדוגמה הקלאסית לכך.
תפקידו של מסי ראוי לאזכור נפרד. כמו מול מילאן בסן סירו, ואולי אף באופן מובהק יותר, שיחק הכוכב הארגנטיני על תקן קשר, מעין פליימייקר. הוא קיבל כדורים רבים במרכז המגרש, החליף מקומות ללא הפסקה עם צ'אבי, ובישל במסירת עומק לאלכסיס סאנצ'ס. ססק פרבגאס הוצב במערכים הרשמיים של הטלוויזיה הספרדית כחלוץ מרכזי, אך זה היה, כמובן, אבסורד. גם הוא נדד במגרש, כמו יתר חבריו. אז נכון שאלבס בילה הרבה יותר באגף ימין, בעוד אנדרס אינייסטה תרם בעיקר משמאל, שם עשה אחרי ההפסקה צחוק מפאביו קונטראו שלא הרשים בלשון המעטה כמגן ימני, אבל זה היה טוטאל-פוטבול במיטבו. הכדורגל של ברצלונה מתקרב עם כל משחק עוד קצת לחלום ההולנדי משנות ה-70'.
מנגד, ההימור על קונטראו בתפקיד לא מוכר היה הצעד הטקטי הבולט של מוריניו. חילופי המקומות בין שחקני ריאל לא היו תכופים מספיק, למרות שההתקפה המרהיבה ביותר שלהם, זו שהסתיימה במסירת אמן של קארים בנזמה שנע שמאלה לרונאלדו שהפתיע את פויול במרכז הרחבה, הייתה תוצאה של תנועה ללא כדור. עם כל הכבוד למערך היצירתי של בארסה, היא הייתה אמורה להיות פגיעה יותר ללא קשר אחורי מוגדר בהרכב. מסוט אוזיל לא השכיל לנצל זאת, צ'אבי אלונסו נעלם במחצית השנייה, קאקה נכנס כאשר הקבוצה כבר הייתה כבויה, והבלאנקוס לא מימשו אפילו עשירית מהפוטנציאל ההתקפי שלהם. בדקות האחרונות נדמה היה שריאל מחכה לשריקת הסיום על מנת להימנע מחמישייה או שישייה נוספת, במקום להאמין בקאמבק אפשרי.
אל קלאסיקו 2011, סיכום משחק הליגה הראשון:
ברצלונה ניפצה לריאל מדריד את החלומות עם 1:3 מוחץ בברנבאו
איך ז'וזה מוריניו תירץ את ההפסד לבארסה? כרגיל
התקשורת בספרד קוטלת את רונאלדו על היכולת בקלאסיקו
צ'אבי יודע: "ברצלונה שלטה לחלוטין בקלאסיקו"
אלבום הניצחון: צפו בתמונות שמסכמות עוד ניצחון גדול של ברצלונה על ריאל