המבחן בהיסטוריה של ברצלונה

המשחק בין מאיורקה לברצלונה שהתקיים בשבוע שעבר היווה עבור התקשורת הקטלאנית הזדמנות מצוינת לבקש ממיכאל לאודרופ ניתוח מקצועי של הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של המועדון – הדרים טים בה שיחק בראשית שנות ה-90, בארסה של פרנק רייקארד ורונאלדיניו וזו הנוכחית של פפ גווארדיולה. לאודרופ, כיום מאמן מאיורקה, טען כי מבחינת יכולת אישית ואיכות הסגל, הדרים טים שלו נחותה מהשתיים האחרות. "בעיניי, בארסה של גווארדיולה היא הגדולה בתולדות המועדון, הנתון היחיד שנותר לדבר עליו הוא מי מהקבוצות תזכה ביותר תארים", סיכם הדני.

אלא שברצלונה הנוכחית כבר מזמן לא מסתפקת בתואר 'הטובה בהיסטוריה של המועדון'. היא עסוקה בקרבות מיתוג ברמה גבוהה יותר. ההופעות המחשמלות של הקבוצה העונה העלו לסדר היום שאלה מורכבת יותר – האם מדובר בקבוצת הכדורגל הטובה בכל הזמנים? יצאנו לבדוק אילו פרמטרים מרכיבים את אלה הטוענות להיות הטובות ביותר ומה משקל הצלחה בליגת האלופות לזיכרון ההיסטורי שנותר מהן?

ביום שלישי, תנסה ברצלונה להימנע מהדחה מוקדמת כבר בשמינית גמר הצ'מפיונס. השאלה היא: אם אכן תסיים הקבוצה עונה שנייה ללא התואר האירופי הבכיר, באיזה מידה יהווה הנתון הזה כתם היסטורי ויפגע באותם קרבות מיתוג על תואר הקבוצה הטובה בהיסטוריה?

אחד האלמנטים המרכזיים שמרכיבים קבוצות בלתי נשכחות הוא קיומה של שושלת. דומיננטיות פר תקופה מסוימת שמתבטאת בזכייה אינטנסיבית בתארים בזירה המקומית ובעיקר באירופה. ריאל מדריד של שנות ה-50 ותחילת ה-60 היא דוגמה לשושלת אולטימטיבית. אלא שמעבר לשליטה הברורה בליגה הספרדית, הקבוצה של אלפרדו די סטפנו ומאוחר יותר גם פרנץ פושקאש נכנסה להיסטוריה בגלל הישג חסר תקדים – חמש זכיות רצופות בגביע אירופה לאלופות בין 1955 ל-1960.

תחת הדרכתו של בוב פייזלי המנוח, ליברפול שלטה בכדורגל האנגלי בשנות ה-70 ותחילת ה-80. "אלכס פרגוסון הרוויח את הזכות לטעון שהוא המאמן הגדול בכל הזמנים (בכדורגל האנגלי), אבל בעידן בו מה שקורה עכשיו מוגדר אוטומטית כטוב וגדול יותר ממה שהיה, קשה לי שלא להיזכר בפייזלי ולחוש שמתעלמים מההישגים שלו", כתב שחקן העבר של ליברפול אלן האנסן בטור אישי ל'טלגרף'. "הרקורד שלו בליברפול מדהים. בתשע שנים, כמעט שליש מהתקופה של פרגוסון ביונייטד, הוא זכה בגביע אופ"א, שש אליפויות ושלושה גביעי אירופה לאלופות. שלושה בתשע שנים. לפרגוסון יש שניים ב-24".

הדברים של האנסן ממחישים את הנקודה. ההצלחה באירופה היא קריטית לזיכרון ההיסטורי שיוצרות השושלות הגדולות. כלומר, רצף אליפויות מקומיות וזכייה בודדת בגביע האלופות לא מספיקה (עיין ערך מנצ'סטר יונייטד או אינטר של השנים האחרונות). הדרישה היא לשילוב של שניהם, אבל הדומיננטיות באירופה היא החשובה יותר. הדוגמה המושלמת לכך היא מילאן של אריגו סאקי.

סאקי נחשב למהפכן. האיש שפיתח ושדרג את שיטת ה-4-4-2 וזנח את השמירה האישית. מספרים שבאימונים הוא היה מתרגל שעות את שחקניו בתנועה ועמדות מוצא ללא הכדור עד שכל שחקן ידע היכן הוא צריך להיות בכל סיטואציה. מילאן שלו הייתה יחידה אחת וזה היה סוד הקסם שלה. סאקי זכה עם מילאן באליפות אחת בלבד בעונתו הראשונה (1987/88), אך ההצלחה באירופה עם שתי זכיות רצופות בגביע האלופות (89 ו-90) האדירה את שמו. לצורך ההשוואה, מחליפו פאביו קאפלו המשיך את השושלת עם שלוש אליפויות, אבל רק זכייה נוספת בליגת האלופות לצד שני הפסדים בגמר. ובכל זאת, סאקי נחשב למאמן האיטלקי הגדול בכל הזמנים.

כאמור, מילאן של התקופה ההיא זכורה לטובה גם בגלל המהפכניות בשיטת המשחק. הויכוח שהתעורר הוא האם זכייה בתארים מספיקה לקיומה של קבוצה בלתי נשכחת, או שדרושה גם חדשנות. פיתוח של משחק הכדורגל. אין מתאים מיוהאן קרויף לענות על השאלה הזו: "האם בארסה הנוכחית מסמלת עידן חדש בכדורגל? אין ספק", כתב בטורו האישי ל"אל פרידוקו" הקטלאני לפני כחודש. "אם הקבוצה תזכה בליגת האלופות במאי, זה יהיה הסוף לויכוחים. בשלוש שנים, יהיו להם שתי זכיות וחצי גמר אחד. הוכחה מספקת? די והותר. אבל גם בלי לזכות במפעל ואפילו בלי להגיע לגמר בוומבלי, הקבוצה הזו יוצרת עידן חדש ולא בגלל כמות השערים והשיאים. המהפכה האמיתית היא איך הם משחקים ואיך מוציאים לפועל את סגנון המשחק עם סוג השחקנים שיש להם".

קרויף המחיש את התיאוריה עם דוגמה מעברו: "האם אפשר להיות סמל של עידן בלי לנצח תמיד? אני חושב שכן. שנים אחרי שהפסדנו בגמר מונדיאל 1974, הולנד עדיין זכורה לטוב וזוכה לשבחים. המונח 'טוטאל פטבול' הגיע מהנבחרת שלא הייתה אלופת העולם... למעלה מ-30 שנה אחרי, בארסה הנוכחית בנויה על טוטאל פוטבול וגרסת המאה ה-21 של הטוטאל פוטבול טובה יותר מהגרסה שלנו".

כיצד הפכה בארסה הנוכחית למהפכנית? ההולנדי מסביר: "לברצלונה יש בלמים (פיקה, אבידל) שדוחפים את הכדור קדימה טוב יותר מרוב הקשרים בעולם, שחקני קישור במידה אקסטרה סמול (צ'אבי, אינייסטה) עם טכניקה מדהימה ושיתוף פעולה מושלם, וחלוצים (מסי, פדרו וייה) שכל אחד מהם יכול לשחק כמספר 7, 9 או 11 וגם לשמש כקו ההגנה הראשון. זאת מהפכה במשחק הכדורגל ומהפכנים בהיסטוריה אין הרבה... הקבוצה של גווארדיולה מתקדמת יותר ואני לא מדבר על תארים. אני מתכוון לרגעים מסוימים בהם יש צירוף מקרים מדהים - מאמנים, שחקנים, רעיונות אמיצים וסגנון - שביחד ממציאים מחדש את הכדורגל. זה קרה רק פעמיים. בפעם הראשונה, עם די סטפנו וריאל מדריד ובפעם השנייה, אייאקס שזכתה בשלוש אליפויות אירופה רצופות והסגל שלה היווה את השלד לנבחרת של 74".

גם צ'אבי, מסמליה של בארסה הנוכחית, מגבה את דעתו של קרויף: "יש משהו גדול יותר מתוצאות, משהו שנשאר. מורשת. אינטר זכו בליגת האלופות אבל אף אחד לא מדבר עליהם", אבל גם מסייג את דבריו: "אנשים גילו אותי אחרי יורו 2008, אבל אני משחק באותה צורה כבר שנים. נכון שיש לי יותר שלווה וביטחון וזה בא כתוצאה מהצלחות".

גווארדיולה עצמו לא אוהב את ההתעסקות בשאלת 'הטובה בהיסטוריה'. "זה ויכוח אבסורדי", אמר העונה אחרי ה-0:5 הענק בקלאסיקו. למרות זאת, גווארדיולה מבין היטב שהקבוצה שלו אולי מהפכנית בכל הקשור לשיטת המשחק, אבל המבחן האמיתי שלה תמיד יהיה באירופה. במחזור האחרון אשתקד, אחרי 0:4 ביתי על ויאדוליד שהבטיח את האליפות, ביקש המאמן לדבר דווקא על ההדחה בחצי גמר ליגת האלופות: "רק פרטים קטנים מנעו מאיתנו להיות בגמר ליגת האלופות בשבת במדריד. אנחנו חייבים לאוהדים. היינו צריכים להיות בגמר, אנחנו לא שם וננסה לזכות בתואר בשנה הבאה".

הדברים הללו נאמרו גם מכיוון שכל תוצאה קלילה של בארסה בלה ליגה, נלקחת בעירבון מוגבל נוכח העליבות וחוסר התחרות בליגה. צריך לומר את האמת, ברצלונה דורסנית ומהנה, אבל משחקת בליגה בה כל הקבוצות (מלבד ריאל מדריד) מתרפסות בפניה ונהנות לשמש חלק מהתפאורה בהצגה הטובה בעיר. למשל, בתקופה האחרונה נדהמו בקבוצה מהפציעות שתקפו את הסגל. "מכת" הפציעות השביתה את צ'אבי לשבוע בסך הכל, בעוד ויקטור ואלדז וקרלס פויול הושבתו למספר שבועות. אז מדוע בברצלונה כל כך הופתעו? בליגה שמגנה פיזיות ואגרסיביות, הם פשוט לא רגילים.

ההפסד של ברצלונה במשחק הראשון באמירייטס לא הפתיע את הפרשנים הקטלאנים. "בפעם הראשונה העונה, 'הקבוצה הכי טובה בעולם' פגשה יריבה אירופאית עם איכויות והראתה חולשה. הרעיון שהלה ליגה היא הליגה החזקה בעולם התפוגג בביקור אחד בלונדון", כתב העיתונאי חוליאן רואיז ב"אל מונדו". חברו לעיתון, חוזה סאמאנו, כתב: "בארסה נתקעה בתסריט המקורי והיה ברור שהיא פשוט לא יודעת לסגור משחק. ביום רגיל היכולת הזאת מספיקה להם בליגה, אבל לא בלונדון".

ביום שלישי תתייצב החבורה המלהיבה למשחק הגומלין והמשמעות של הפסד תהיה גדולה יותר מהדחה מוקדמת מהמפעל היוקרתי, אלא איבוד נקודות בקרב על ההיסטוריה, כתם ראשון על שושלת גווארדיולה. כי אם בארסה הנוכחית באמת שואפת להיזכר כטובה בכל הזמנים, היא חייבת לעשות מה שעשו הגדולות באמת – להוסיף לפחות עוד זכייה אחת בליגת האלופות ושתהיה סמוכה ככל האפשר לזו הקודמת ב-2009. נכון שהשלד הנוכחי אמור להוביל את המועדון לפחות עוד מספר שנים, אבל עוד עונה בלי תואר אירופי משמעה ניצחון קטן לריאל של די סטפנו, לאייאקס של קרויף, לליברפול של פייזלי ולמילאן של סאקי.