ב-23 בפברואר 1972, זה קרה. סנטוס, שטיילה לה בעולם בתור ההארלם גלובטרוטרס של הכדורגל, הגיעה לאנגליה לעוד משחק ראווה מיני רבים שקיימה, ופגשה בהילסבורו את שפילד וונסדיי. בתי ספר נסגרו כדי לאפשר גם לילדי העיר לחזות בכוכב הגדול של הקבוצה הברזילאית והכדורגל העולמי כולו, אדסון ארנטס דו נסימנטו, המוכר יותר בשם פלה. 'או ריי' (המלך) אמנם היה כבר מעבר לשיא והתקשה לספק את השואו לו ציפה הקהל המקומי, אך כמחווה של רצון טוב לבש למשך מחצית אחת את החולצה של הקבוצה האנגלית.
זו, למעשה, הייתה הפעם היחידה בה פלה, אז בן 32, ייצג קבוצה אירופית. ממש לרגע. שנתיים לאחר מכן הוא עזב את סנטוס אחרי 18 שנים והכריז על פרישה. אלא שהידרדרות במצבו הכלכלי חייבה אותו לשוב למגרשים, ולמרות האפשרות לערוך סיבוב פרידה ברמות הגבוהות של אירופה, דחה הצעות מיובנטוס וריאל מדריד כדי להיות נושא בשורת הכדורגל בארצות הברית. ציונות נוסח פלה, אם תרצו.
כך, הכדורגל האירופי מעולם לא זכה ליהנות מכישוריו הפנומנאליים של פלה מלבד אותם סיבובי הופעות עם סנטוס. הברזילאי, מצידו, נאלץ להילחם עד היום בהקנטות מצד יריבים דוגמת דייגו מראדונה, הטוענים כי מי שלא הוכיח את יכולתו בליגות הקשוחות של אירופה אינו זכאי לתואר "גדול הכדורגלנים בכל הזמנים". אז מה עומד מאחורי הפספוס האירופי של פלה ומדוע מעולם לא עשה את הצעד המתבקש במעבר ליבשת הישנה?
אוצר לאומי
את מה שאמר כדורגלן העבר ולדמאר דה בריטו כשהביא את פלה בן ה-15 לסנטוס - "הנער הזה יהיה הכדורגלן הטוב בתבל" גילה העולם כולו במונדיאל 1958. העילוי הברזילאי בן ה-18, שהבקיע 41 שערים ב-38 משחקים במדי קבוצתו עוד לפני גיל 17, הפציע במשחק השלישי של הסלסאו בשלב הבתים מול ברית המועצות, והפך לשחקן הצעיר ששיחק אז בגביע העולמי. ברבע הגמר מול ווילס הוא כבר כבש את שער הבכורה, בחצי הגמר חגג שלושער מרהיב נגד צרפת וקינח עם צמד ב-2:5 בגמר על שבדיה המארחת. פלה, שהציג וירטואוזיות עם הכדור ויכולת אתלטית שטרם נראתה, כבר לא היה סוד ברזילאי. הוא הפך למלך הכדורגל.
שלוש שנים לאחר מכן הונחה בפני פלה וסנטוס הצעה מפתה מצידה של אינטר האיטלקית, שקיוותה להעביר את הכדורגלן הטוב בעולם לשורותיה. כאן נכנס לתמונה נשיא ברזיל דאז, ז'אניו קואדרוס, שהטיל וטו על מכירה של פלה והכריז עליו "אוצר לאומי האסור בייצוא". החלטה זו של הממשל קשרה למעשה את פלה לסנטוס, שהציעה לו חוזה חדש והפכה אותו לספורטאי בעל השכר הגבוה בעולם עם 150 אלף דולר לעונה.
"אחרי אינטר, גם ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד ויובנטוס רצו אותי במהלך שנות ה-60", הודה פלה בראיון ל'יורוקאלצ'ו'. "למעשה, נשיא יובנטוס כמעט הגיע להסכם עם סנטוס שכלל תמיכה מחברת פיאט. חשבתי אז לא מעט על אירופה, אבל העדפתי להישאר עם הקבוצה שנמצאת בליבי, סנטוס". השתייכותו של פלה למועדון ונאמנותו האין סופית, הפכו את סנטוס לקבוצה המפורסמת בעולם, והיא ניצלה זאת כדי לערוך מסעות בתשלום ברחבי אירופה ולהציג את כוכביה, בראשות 'היהלום השחור'. כל הצדדים השלטונות בברזיל, סנטוס ופלה היו שבעי רצון מהסידור.
חייל אמריקאי
הנאמנות של פלה לסנטוס (ולכסף הגדול שבצידה) החזיקה מעמד עד ה-4 באוקטובר 1974, אז הודיע רשמית על פרישה ונפרד מהקהל המקומי בדמעות כשהוא כורע על ברכיו במרכז המגרש. שמונה חודשים לאחר מכן הבין הפנומן הברזילאי כי ביצע מספר החלטות עסקיות שגויות ומצבו הכלכלי בכי רע. פלה ידע שרק חזרה למגרשים תמורת חוזה עתק תוכל למנוע ממנו פשיטת רגל. שוב היו אלה יובנטוס וריאל מדריד שניסו לפתות את הברזילאי להגיע לאירופה בידיעה שהפעם הממשל לא יהווה מכשול, אך הוא בחר לעבור לניו יורק קוסמוס בניסיון להחיות את הענף הכושל בארצות הברית.
ההחלטה של פלה לחזור מהפרישה ועוד לעשות זאת מחוץ לברזיל, עוררה את זעמם של תושבי המדינה וביניהם גם אוהדי סנטוס, שחשו נבגדים. הם גילו, להפתעתם הרבה, כי גם מלך הכדורגל הוא בן אנוש. גם לו יש מחיר. כשהתגלו פרטי העסקה, העניינים שבו למסלולם ופלה חזר להיות הגיבור הגדול של העם. לברזילאים הסתבר כי פלה דרש וקיבל חילופי מאמנים בין המדינות - הברזילאים ילמדו כדורגל באמריקה, ואילו האמריקאים ילמדו כדורסל, שחייה ואתלטיקה בברזיל. בנוסף, דרש שחברת וורנר, שעמדה מאחורי העסקה, תממן הקמת בית ספר לכדורגל עבור הילדים העניים של סנטוס.
"זה באמת היה אבסורד לחשוב שהכדורגלן הגדול מכולם, פלה, יבוא לסיים את הקריירה בקבוצה מגוחכת בניו יורק שמביאה למגרש 1,500 איש", הסביר קלייב טוי, המנהל המקצועי של ניו יורק קוסמוס בזמנו, את השתלשלות האירועים שהובילה לעסקה. "אמרתי לו: 'אל תלך לאיטליה או לספרד. מה שתוכל לעשות שם זה בסך הכל לזכות באליפות. בוא לארצות הברית ותזכה במדינה'". פלה חתם על חוזה לשלוש שנים תמורת 2.8 מיליון דולר ומעברו הוכתר כעסקת הייצוא הגדולה בתולדות ברזיל. אולם באותו יום בו חתם על החוזה עם האמריקאים, סגר פלה את הצוהר הקטן שנפתח לקראת גיחה לאירופה בשלהי הקריירה, וכך הותיר לבאים אחריו את האפשרות להטיל ספק בגדולתו.
אין סימן שאלה
"אני שיחקתי 10 שנים באירופה, בעוד פלה נשאר בדרום אמריקה. הוא זכה בגביע העולמי שלוש פעמים והכל, אבל לשחק באירופה זה משהו אחר לגמרי. לא שזה הופך אותי לטוב יותר, אבל כשאני שיחקתי, השומרים האישיים בספרד ובאיטליה היו כמו ציידי כלבים. הם מעולם לא עזבו אותי לבד". הדובר הוא כמובן דייגו מראדונה, הנמסיס הגדול של פלה ומי שזכה עימו במשותף בתואר הכדורגלן הגדול של המאה ה-20. אלא שטענות אלו לא מגיעות רק מכיוונו הצפוי של הארגנטינאי. ניתן היה לשמוע ביקורת דומה משחקני עבר אחרים, כולל רומאריו הברזילאי שהתכסח עם פלה לא פעם.
הטענה ברורה למדי. פלה הבקיע 1,281 גולים ב-1,367 משחקים. זהו מספר בלתי נתפס שאינו בר השגה עבור הכדורגלנים בעידן המודרני, וכמובן תרם משמעותית להאדרתו. אבל 517 שערים של החלוץ הובקעו במשחקי ידידות שונים או באירועי צדקה, וגם השערים הרשמיים הובקעו בחלקם מול קבוצות עם הגנות נחותות מברזיל ודרום אמריקה. פלה מעולם לא נתקל על בסיס שבועי בפיזיות האיטלקית או בקצבים שהפליאו במכותיהם בליגה הספרדית באותם ימים.
הוויתור של פלה על אירופה השאיר, עבור מי שרוצה בכך, את המקום לפקפק בגדולתו ולהציב סימן שאלה באשר למקומו האמיתי בין הגדולים. הטענה המרכזית הייתה שפלה פשוט לא רצה לסכן את מורשתו ולהתבזות בכדורגל האירופי. "חייבים להבין שהפערים אז לא היו קיימים בכלל, זו תקופה אחרת לגמרי", מסנגר גוסטבו בוקולי, קשרה הברזילאי של מכבי חיפה ומעריץ גדול של פלה. "אני בטוח שפלה היה עושה את אותם דברים גם באירופה, אבל הוא היה נאמן לסנטוס, היה הסמל של הכדורגל הברזליאי ולא הייתה לו סיבה לעזוב את הקבוצה הגדולה בעולם, שגם כך הוזמנה כל הזמן לסיורים ברחבי אירופה. הוויתור על הכדורגל האירופי לא היה משמעותי".
גם פלה עצמו לא ייחס חשיבות לסוגיה האירופית כשנשאל על כך. "היה לי כל כך טוב בסנטוס, פשוט לא רציתי לעזוב", אמר בראיון. "הרבה חברים שלי עברו לאירופה, אבל עבורי הכל היה מושלם וגם הבדל כספי לא היה כאן. היום אני רואה שחקנים מנשקים את הסמל, ואז עוברים לקבוצה אחרת ומנשקים גם את הסמל שלה. הם לא אוהבים את הקבוצה, הם אוהבים את הכסף. כשאני רואה איך היום אוהבים כדורגל בארצות הברית, זה רק מחזק את ההחלטה שלקחתי אז כשהעדפתי לוותר על אירופה. לא רק שלא החמצתי כלום, גם זכיתי במתנה מאלוהים".
עוד בוואלה!
