שיקרת? הביתה!

לחולשה של אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, קוראים מכבי פתח תקוה. ילדים א', נערים, נוער, בוגרים. זה המועדון שעשה אותו, זה המועדון שעלול לגמור אותו. החיבור הרגשי של לוזון למכבי פ"ת שולל ממנו כל שיקול דעת, שמיוחס אפילו לנער בן 14. מדובר כאן באקסית המיתולוגית ובמקרה כזה עובדים רק שני איברים: הלב והפה.

על פניו, לוזון יכול להיות רגוע לקראת הדיון בבית הדין של ההתאחדות. לשמחתו, וכפי שהעיד לא פעם בעבר, המערכת המשפטית של ההתאחדות דנה בכל עניין ללא מורא וללא משוא פנים, ומגיש התלונה נגדו, השופט שירן זילברמן, הוא היחיד שטוען כי שמע את היו"ר צועק לעברו "זבל" ו"אפס". הקוונים לא שמעו זאת, מבקר השופטים במשחק גיבה את היו"ר, דו"ח השיפוט מלא טעויות מביכות, בדיקת הפוליגרף היא לא יותר ממהתלה עיתונאית, ללוזון תהיה שורת עדים מרשימה, ותובע ההתאחדות, עו"ד שלום אבן עזרא, כבר ספג כמה סטירות לחי מצלצלות מבית הדין. גם ההצהרה של אבן עזרא אתמול - "יש הרבה אנשים שצריכים לאכול את הכובע" - מלמדת כי שיקוליו הרבה יותר תדמיתיים מענייניים.

הבעיה הגדולה של לוזון היא ברמה הציבורית, בכך שאיש לא מאמין לו. אם הוא היה מואשם בשוחד זאת היתה יכולה להיות בדיחה טובה, אם היה נטען כי התעמר בעובדיו גם זה היה נדחה על הסף, אבל כאשר מדובר בחשד לפה גדול ואיבוד עשתונות במשחק של מכבי פ"ת, זה נראה כמו קייס סגור. מקרה קלאסי של גולם שקם על יוצרו. הזהירו אותו, הפצירו בו להימנע ממשחקי המועדון, אבל הוא לא יכול להיפרד. ייתכן שרק בית דין יעצור אותו.

העונשים שניתן להשית על לוזון די מינוריים. קנס, הערה, אולי הרחקה ממשחקי הקבוצה. שום דבר שמתקרב לאפשרות שמבקריו הרבים מפנטזים עליה - הדחה מכס היו"ר. השאלה הגדולה היא כיצד יוכל לוזון להמשיך לשבת על כסאו אם יורשע בבית הדין, והמשמעות תהיה אחת: היו"ר שיקר. ביל קלינטון, נשיא ארצות הברית לשעבר, היה צולח את הפלירט עם מוניקה לווינסקי, אם רק היה מודה בכך במקום להכחיש ואחר כך לספק לעולם הגדרה חדשה למושג הכי ברור - יחסי מין. לדפוק ולשקר זאת כבר חוצפה.

לוזון אינו צריך להודות בדבר שלא עשה, אבל אם יורשע בבית הדין הוא חייב להתפטר. העמדה תקדימית לדין של יו"ר התאחדות מכהן היא לא יותר מגימיק; המשך כהונה של יו"ר שהורשע בעדות שקר, היא כבר עובדה היסטורית מביכה וטרגית שלא תאפשר לו להמשיך עוד יום אחד בתפקידו.