וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

העונה הטובה ביותר

4.4.2008 / 18:18

את שמחת האליפות בכדורגל של היום כבר מזמן לקחו העשירים. דוד רוזנטל, אוהד מכבי ת"א שחזר בתשובה, מעדיף תחתית ושמחת הישרדות

סלחו לי, אני מהאו"מ

אחרי ההפסד למכבי נתניה במחזור השישי, שהיה החמישי ברציפות של מכבי תל אביב, פתאום ניצת בי משהו, משהו שגרם לי לחשוף את מה שלא רציתי להודות בו: חזרתי למכבי תל אביב. זה לא קל, אחרי שכבר עשית מול כולם סיבוב דאווין שכלל שלט חוצות ענק "הכדורגל הישראלי מעניין לי את התחת" וסיפרת לכל מי שמעוניין ושלא מעוניין לשמוע שאתה ממש לא מבין ממה מתלהבים כל הצוציקים האלה שרק הולכים מכות עם שוטרים ביציעים. פעם, פעם היה פה כדורגל, היום? חרא, דרעק, תת רמה.

הייתה לי סיסמה קבועה: "אני בעיקרון מכבי, אבל באמת, היום אני לא עוקב". אתם מבינים? עובד בן אדם במערכת אתר ספורט שניזונה בעיקר מכדורגל ישראלי, ומספר לכולם שהוא שם רק בשביל הפרנסה והבייסבול. כשהוא צריך לנהל ויכוח עם אוהד כדורגל, אי אפשר לנצח אותו, כי הוא תמיד יכול לברוח לפינה של "אני? זה לא באמת מעניין אותי". אם פרויקט הגלקטיקוס נכשל, אני לא שייך. הפועל ניצחה בדרבי? נו, פאק הדרבי, יש עכשיו פוטבול בטלוויזיה. או"מניק מהסוג הבזוי ביותר.

קצרה הדרך הביתה

"בדיוק כשחשבתי שאני בחוץ, הם משכו אותי בחזרה פנימה"

ואז הגיעה העונה הזו, והמחזור השישי והמבט על הטבלה. נקודה אחת. נקודה אחת מזויינת למכבי תל אביב, ואם לא יקרה פה משהו דרסטי, זה ייגמר בירידת ליגה. באותם הרגעים חשבתי על הכותרות, על השמחה העצומה לאיד שתהיה במדינה שלמה. קשה לחשוב על שמחה ספורטיבית לאיד גדולה יותר מירידת ליגה של המועדון המעוטר ביותר בארץ. ההפסד ההוא למכבי נתניה, אחד המשחקים השחורים ביותר שאני זוכר מהמועדון ב-11 שנות החושך האחרונות, הוא זה שלחץ על כפתור המצוקה. ההפסד שהוציא אותי, כמו את מייקל קורלאונה והציטוט המפורסם שלו, בחזרה מהארון, וגרם לי להכריז שוב בגאווה: "אני מכביסט!". טוב, הרבה גאווה לא הייתה שם, אבל לפחות חזרתי להיות מכביסט.

והקבוצה? גם היא הייתה מייקל קורלאונה. ההתאוששות הגיעה עם ניצחון על בני יהודה, ואז בא הברזילאי הזה עם ראש הקונוס שניצח את הדרבי. ניצחון פה וניצחון שם, ואז 0:3 ענק בכפר סבא, ומכבי רחוקה חמש נקודות מהקו האדום. זהו, נגמר? בום, הפסד 3:1 בחיפה. טוב, לא נורא, הנה בא ה-0:4 הענק על בני יהודה, בדרבי נסגור חשבון. מה שוב ראש הקונוס הזה רוצה מאיתנו, מאיפה בא הצמד הזה? או, סופסוף ניצחנו את ראש הקונוס הזה והחברים שלו באדום, ובאה המבוכה בהרצליה. בדיוק כשהם חשבו שהם בחוץ, משכו אותם בחזרה פנימה.

המכביזם עדיין חי

"אוהד של הצלחות, הא?"

לאנשים יש דעה קדומה על כל דבר. על מרוקאים, על אשכנזים, על ביבי, על ברק ועל סקס אנאלי. ויש להם גם דעה קדומה על קבוצות כדורגל. כמה טחנו כולנו את המנטרה שגוטמן מתאים להפועל תל אביב כמו כפפה ליד, או שאסור שבני יהודה תרד כי היא הקבוצה האותנטית האחרונה שנשארה לנו?

עם סטיגמה שכזו הייתי צריך להתמודד כשהסברתי במהלך העונה שהנה, אני פה, מזפזפ כמו מטורף בין כדורגל לפוטבול אמריקאי ביום ראשון, יום הקודש למשחק עם כדור האליפסה (אבל שהחבר'ה מהפוטבול לא יידעו, שששש...). וכן, לא פעם כששאלו אותי "פתאום אתה אומר על מכבי 'אנחנו'?" והייתי אומר "כן", היו מסננים לעברי "אוהד של הצלחות" או "טרמפיסט".

אתם מבינים כמה אבסורדית היציאה הזו? ואתם מבינים למה, בעצם, היא נשמעת הכי הגיונית בעולם? כשאתה חוזר לאהוד את מכבי תל אביב, אתה לעולם מצטייר כאוהד של הצלחות. את אותה מכבי תל אביב שהפסידה לסנטה קולומה ולבית"ר שמשון תל אביב בגביע, ושנאבקת כנגד הזכות המפוקפקת לשחק בעונה הבאה ברעננה וברמת השרון. כי יש דברים שאת התפישה לגביהם אי אפשר לשנות, כי למרות העידן העגום של לוני הרציקוביץ', זו עדיין מכבי תל אביב. אבל כל זה הביא אותי למסקנה שעם כל הדיבורים על אבדן הדרך וההפיכה לשק החבטות וקופסת ההומור של הליגה, התדמית של מכבי תל אביב לעולם תהיה כזו של המועדון המצליח, המשגשג, השחצן, זה שכולם עולים על העגלה שלו ומצטרפים אליו. המכביזם, בניגוד לדעה הרווחת, חי ונושם.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

הטיפול שמאריך את חייהם של חולי סרטן ריאה

בשיתוף העמותה הישראלית לסרטן ריאה

יותר מחזורים, יותר מתח

כבר אמרנו קודם, הכדורגל פה הוא צואה שאי אפשר להשתמש בה אפילו לדשן, ביב שפכין שחומצה שנקלעת אליו מחפשת בבהלה את הדרך החוצה מרוב שהוא רעיל. הכל נכון. אבל השנה הכדורגל הזה, בגלל היותו כל כך איום ונורא, מספק לנו ליגה שלא הייתה כאן כבר שנים.

הדרך הקלה ביותר למדידת עונה של קבוצה שלא זכתה באליפות מנקודת מבטו של אוהד, היא כמות המחזורים שבהם היה לה עניין אמיתי בליגה. ולא, חברים ממכבי נתניה, מאבק על מקום באירופה לא נחשב לעניין אמיתי. עניין אמיתי הוא מאבק אליפות או ירידה. קחו את הפועל תל אביב של 2002/03, שהייתה במרוץ לתואר עד קו הסיום, ואת בני סכנין של 2004/05 או הפועל כפר סבא של 2005/06, למשל, עם ההישארות ברגע האחרון. אלה קבוצות ששיחקו שלושה סיבובים מלאים, עד טיפת האוויר האחרונה. לפעמים זה נגמר במפח נפש, לפעמים באנחת רווחה עצבנית, אבל המתח מחפה על הכדורגל הכל כך רע שמוצג כאן. עכשיו קחו את מכבי תל אביב של השנה שעברה, זו שהייתה כביכול במאבק האליפות, אבל בפועל סיימה את העונה במחזור ה-25 וגם נראתה כך במחזורים שאחרי כן. כמה עניין באמת היה שם? מישהו באמת האמין שמערך הבונקריזם שהעמיד אלי כהן, שרק חיפש לא להפסיד (ודי עמד במשימה, יש לומר) יכול בכלל לרוץ עד הסוף? זו הייתה חרא של עונה, כמו הכדורגל ששיחקה מכבי תל אביב. אז מה אם היא הסתיימה במקום שלישי?

האח, הידד, הנה הקו האדום

אוהד של מכבי תל אביב לא באמת מבין מהי המשמעות של מאבק ירידה. למעט אלה שהיו עדים למסע ההתאוששות של 1962/63 או לנס של 1975/76, לא הייתה למועדון הרפתקה כזאת. מדי פעם היו פלירטוטים עם התחתית (1981/82, 1997/98), אבל מאבק אמיתי, קו אדום וכאלה? לא בעידן המודרני. והנה זה בא, קרב של לא פחות משבע קבוצות, כשכל תוצאת תיקו משפיעה. באופן הזוי במיוחד, התיקו בטדי העלה את הצהובים למקום השביעי בטבלה, הגבוה ביותר שלהם העונה. מרחק מהקו האדום? ארבע נקודות. מרשים, מרשים.

יש שיגידו שזו שמחת עניים. יכול להיות, כי את שמחת האליפות בכדורגל של היום כבר מזמן לקחו העשירים (כן, זה נשמע מוזר כשזה בא מאוהד קבוצה שנרכשה על ידי מיליארדר קנדי, אני יודע). הפועל תל אביב של 1999/00 הייתה הקבוצה האחרונה שלקחה אליפות בזכות הרומנטיקה ומאמן על. השאר לקחו בעיקר בזכות תזרים המזומנים שלהן. ואה, כן, הייתה גם מכבי תל אביב של 2002/03, באליפות שהיא אם כל הפוקסים. תחילה בא שחר, עם חמש אליפויות בשש שנים, אחר כך גאידמק ועכשיו, אולי, יש לנו את שניידר. ועם זכיות כאלה, שבמהלכן הקהל צועק "אליפות בלי מאמן", שבהן הקבוצה עם הצביון הכי פוליטי ומזוהה עם הפרולטריון במדינה הופכת למפלצת יקרה ומנוכרת, עדיף כבר להיות בתחתית. שם, לפחות, יש מאבק אמיתי עם כל מיני מכבי הרצליה ומועדון ספורט אשדוד. הרומנטיקה שוב איתנו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully